גדעון מגלה את תהליך הגילוי של משמעות המילה 'להגיד'

 

את הגילוי הזה של משמעות 'לגלות' בשפה העברית גיליתי ערב אחד,

כשישבתי לכתוב מאמר לעיתון המקומי לכבוד פסח.

היה זה מוצאי-שבת ה-1 באפריל 2017, ולא היה לי מושג מה לכתוב... ידעתי רק שהעורכת ביקשה שאכתוב, ושאני רוצה לכתוב משהו משמעותי, שמיישם את

​

​

 שיטה שפיתחתי במשך כ-40 שנה עם חברי ושותפי שי פרלסון.

​

ואז, שאלתי את עצמי שאלה שנראית, לכאורה, "לא מעניינת":

למה קוראים ל"הגדה" בשם זה ?

למה לא "ספר" יציאת מצרים, או "חוברת" או "אגדה", מה משמעות המילה "הגדה" ?

היה לי ברור, כמובן, שהמילה עצמה לקוחה

​

 

 

אבל מהי המשמעות של הפועל
'להגיד' ?

צעדתי במחשבתי לפי שיטת הקריאה התמימה של שי ושלי,
ויצאתי לבדוק מה משמעות הפועל 'להגיד' בתורה,

ולהפתעתי הרבה התברר לי, שבניגוד למשמעות בשפת הדיבור של ימינו –

בתורה יש משמעות אחרת – לפועל 'להגיד' יש בתורה משמעות מובילה של 'לגלות',

'לחשוף' ו-'להביא למודעות'

בין אם בדרך של דיבור ובין אם בדרכים אחרות.

 

כדי להבהיר עד-כמה נדהמתי מהגילוי הזה, אגלה לך שהבטתי כלא מאמין במסך המחשב,

ראיתי שהתאריך הוא 1 באפריל,

ולרגע חשבתי, שאולי יש כאן מתיחה של 'האחד באפריל',

הרי לא ייתכן שכל הזמן ידעתי ש'להגיד' זה בדיוק כמו 'לומר' או 'לדבר',

וכל הזמן – המשמעות האמיתית של 'להגיד'

עמדה מולי גלויה, מול הפנים, ולא ראיתי את זה.

למעשה, היה לי קשה לעכל את העובדה, שלאף אחד מסביבתי -

מורים, הורים, חברים ואפילו מומחי הלשון העברית -

כולם חיו בטעות לגבי המשמעות הפשוטה והאמיתית של הפועל 'להגיד' – הייתכן ?!

​

אט-אט שקעה התדהמה והתבהרה התמונה –

לפועל 'להגיד' יש אכן משמעות מובילה של 'לגלות',

וזוהי המשמעות הפשוטה והאמיתית יותר של הפועל 'להגיד' בתורה (ובתנ"ך בכלל),

ומשמעות זו נשכחה או נדחקה לקרן זווית בשפת הדיבור שלנו

(אגב, משמעות זו נוכחת בשפה האנגלית בפועל tell).

​

לכן, כדי לקרוא קריאה תמימה (ללא דעות קדומות והתניות) את

​

 

 

 

 

ולדעת את משמעותו העמוקה של מקורו של ליל-הסדר,

יש צורך לקרוא את הפסוק עם המשמעות האמיתית הזו של הפועל 'להגיד' (='לגלות').

 

​

כיצד

​

 

 

מגלה לנו שקיים סֵדֶר-גילוי בין הורים לילדים,

שהוא הדבר העיקרי בערב פסח ?

​

​

בואו נגלה כאן

 

​
 

 

כאן פרושים לפניך

עשרות דוגמאות מהתורה (ומכל התנ"ך)

ובכולן - המשמעות המובילה של הפועל

'להגיד' = 'לגלות'

​

​

​

• בראשית ג', י"א – השאלה שאדם נשאל – "מִי הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה" – היא מי/מה פקח את עיניך וגילה לך את העובדה שאתה עירום ("וַתִּפָּקַ֨חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם").

​​

• בראשית י"ב, י"ח – פרעה מביע תרעומת בפני אברם על שלא גילה לו ששרי היא אשתו
  ("לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא"), ובשל-כך הגיעו אליו ואל ביתו "נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים" (כי נלקחה אל "בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה").

​​

• בראשית כ"א, כ"ו – אבימלך מביע תרעומת שאברהם לא גילה לו על-דבר הבאר שנגזלה ממנו ע"י עבדי אבימלך ("וְגַם־אַתָּ֞ה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י").

​​

• בראשית כ"ט, י"ב – יעקב מגלה לרחל שהוא בן דודתה; רחל מגלה על-כך לאביה, לבן.

​​

• בראשית ל"א, כ' – יעקב בורח מחותנו לבן, מבלי לגלות לו.

​

• בראשית ל"א, כ"ז – לבן מתרעם על יעקב שלא גילה לו על כוונתו לעזוב אותו.

​​

• בראשית ל"ב, ו' – דברי יעקב לעשו אחיו (בפי שליחי יעקב) שמגלים לו על-דבר עושרו של יעקב בשובו לארץ כנען.

​

• בראשית ל"ב, ל' – יעקב פונה לאיש שנאבק עימו במעבר יבוק ומבקש שיגלה לו את שמו ("וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ").

​

• בראשית ל"ז, ט"ז – יוסף נשלח ע"י אביו לחפש את אחיו ומבקש מהאיש שפגש (ליד שכם) שיגלה לו איפה הם רועים.

​

• בראשית מ"א, כ"ד – פרעה מספר ליוסף את חלומותיו, וטוען שהחרטומים לא גילו (קרי: לא פיענחו) לו את פשר החלומות ("וָֽאֹמַר֙ אֶל־הַֽחַרְטֻמִּ֔ים וְאֵ֥ין מַגִּ֖יד לִֽי").

​

• בראשית מ"א, כ"ה – יוסף טוען בפני פרעה שהחלומות הם דרכו של ריבונו של עולם לגלות לו את העתיד להיות.

​

• בראשית מ"ג, ו' – ישראל (יעקב) מתרעם בפני בניו – למה גילו לשליט מצרים (יוסף המתנכר להם) את העובדה שיש להם עוד אח.

​

• בראשית מ"ט, א' – יעקב (על סף מותו) אומר לבניו שהוא רוצה לגלות להם מה יהיה עתידם (משום-מה הקטע מכונה 'ברכת יעקב לבניו', אבל מטרתו כאן – כך כתוב במפורש – רק לגלות להם מה יתרחש להם בעתיד).
  רש"י מצטט בפירושו על פסוק זה את המדרש: "בקש לגלות".

​

• שמות ד', כ"ח – משה (אחרי ההתגלות ליד הסנה הבוער) מגלה לאהרון אחיו שני דברים –
  1) מגלה לו את תוכנם של "כָּל־דִּבְרֵ֥י" הקדוש ברוך הוא "אֲשֶׁ֣ר שְׁלָח֑וֹ"
  ו-2) מגלה לו את "כָּל־הָאֹתֹ֖ת" – לכן, אם 'להגיד' זה 'לומר' – היאך יכול משה 'לומר' את כל האותות? – מן הסתם, הראה לו את האותות, שכן האותות הם בהתרחשות ולא בדיבור הפה. לכן משמעות 'להגיד' את דברי ההתגלות וגם 'להגיד' את האותות ("וַיַּגֵּ֤ד מֹשֶׁה֙ לְאַֽהֲרֹ֔ן") – משמעו: 'לגלות', 'לחשוף בפניו', 'לחדש לו', או להביא לידיעתו את מה שלא ידע קודם.

​

• ויקרא ה', א' – מי שהיה עד לחטא, ואשר לא יגלה ("אִם־ל֥וֹא יַגִּ֖יד") את דבר החטא "וְנָשָׂ֥א עֲוֹנֽוֹ".

​​

• יהושוע ב', י"ד (ואח"כ גם פסוק כ') – ה'מרגלים' שיהושוע שולח ליריחו, מוסתרים על-ידי רחב הזונה, ואחרי שהיא מחביאה אותם – הם נשבעים לרחב, שאם לא תגלה את מקום המסתור שלהם (וכך תציל אותם ממלך יריחו), היא ומשפחתה יינצלו, אבל אם כן תגלה – הם יהיו פטורים מהשבועה הזו.

​

• שופטים י"ד, ב' (ואח"כ גם פסוקים ו', ט', י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, י"ז, ט"ז ו-י"ט) –
  פסוק ב' – שמשון עולה מתמנה ומגלה להוריו על דבר אהבתו לאישה פלישתית תושבת תמנה, ומבקש שיבקשו בשמו את ידה.
  פסוק ו' – מאוחר יותר, כשהם נאותים ללכת ולשדך אותה, שמשון יורד איתם לתמנה ומשסע את האריה בידיים חשופות, אבל  לא מגלה להוריו על כך.
  פסוק ט' – כעבור זמן, שמשון חולף בדרכו שוב באותה דרך, הוא מוצא דבש בגווית האריה וכאשר הוא מביא מהדבש גם להוריו, הוא לא מגלה להם מהיכן רדה את הדבש.
  פסוקים י"ב-י"ג – במשתה חתונתו שמשון חד חידה למרעיו הפלישתים ("מֵהָֽאֹכֵל֙ יָצָ֣א מַאֲכָ֔ל וּמֵעַ֖ז יָצָ֣א מָת֑וֹק") ומתערב איתם שייתן להם רכוש יקר (30 סדינים ו-30 חליפות בגדים) אם יגלו את חידתו, ואם הם לא יצליחו לגלות (או לפתור) את החידה – אז הם יתנו לו את הרכוש היקר הזה.
  פסוק י"ד – המרעים לא מצליחים לגלות את חידתו של שמשון במשך שלושת הימים הראשונים של המשתה.
  פסוק ט"ו – ביום השביעי של המשתה, מאיימים המרעים על כלתו הפלישתית של שמשון, שתפתה את שמשון לגלות לה את פתרון החידה.
  פסוק ט"ז – כלתו הטריה של שמשון טוענת כלפי שמשון שהוא לא אוהב אותה, והסימן – שהוא לא מגלה לה את חידתו. שמשון עונה לה שאפילו לאביו ולאימו לא גילה, אז הייתכן שיגלה את הפתרון לה ("וַיֹּ֣אמֶר לָ֗הּ הִנֵּ֨ה לְאָבִ֧י וּלְאִמִּ֛י לֹ֥א הִגַּ֖דְתִּי וְלָ֥ךְ אַגִּֽיד").
  פסוק י"ז – שמשון נכנע לבכי ולהצקות של אישתו הטריה ומגלה לה את פתרון החידה, והיא גילתה "לבני עמה" (ואח"כ הם אומרים לו את פתרון החידה: "מַה־מָּת֣וֹק מִדְּבַ֔שׁ וּמֶ֥ה עַ֖ז מֵאֲרִ֑י").
  פסוק י"ט – שמשון ברוגזו על הדרך הנלוזה שבה נקטו הפלישתים ("וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם לוּלֵא֙ חֲרַשְׁתֶּ֣ם בְּעֶגְלָתִ֔י לֹ֥א מְצָאתֶ֖ם חִידָתִֽי") – הורג באשקלון 30 פלישתים ונותן את בגדיהם למרעיו שגילו את החידה ("וַיִּתֵּן֙ הַחֲלִיפ֔וֹת לְמַגִּידֵ֖י הַחִידָ֑ה").

 

• שופטים ט"ז, ו' (ואח"כ גם פסוקים י', י"ג, ט"ו, י"ז ו-י"ח) –
  פסוק ו' – דלילה מבקשת משמשון שיגלה לה את סוד כוחו, לאחר שסרני פלישתים מבטיחים לה כסף רב תמורת המידע הזה.
  פסוק י' – דלילה פונה שוב לשמשון שיגלה לה באמת את סוד כוחו, ולא כפי שהיתל בה קודם ("הֵתַ֣לְתָּ בִּ֔י וַתְּדַבֵּ֥ר אֵלַ֖י כְּזָבִ֑ים"). 
  פסוק י"ג – בפעם השלישית פונה דלילה לשמשון וטוענת כנגד ההטעיות שלו, ומבקשת שיגלה לה את סוד כוחו בכל-זאת ("עַד־הֵ֜נָּה הֵתַ֤לְתָּ בִּי֙ וַתְּדַבֵּ֤ר אֵלַי֙ כְּזָבִ֔ים הַגִּ֣ידָה לִּ֔י בַּמֶּ֖ה תֵּאָסֵ֑ר").
  פסוק ט"ו – דלילה טוענת בפני שמשון שהוא לא אוהב אותה, כי הטעה אותה שלוש פעמים, ומבקשת שיגלה לה את סוד כוחו המופלא.
  פסוקים י"ז ו-י"ח – שמשון נכנע להצקותיה של דלילה ומגלה לה את הסוד האמיתי של כוחו, ודלילה נוכחת שהפעם אכן גילה לה את האמת לאמיתה, ומודיעה לסרני פלישתים, שהפעם שמשון גילה לה את האמת, ומזמינה אותם לבוא ולארוב לו.

​

• שמואל א' ט', ו' (ואח"כ גם פסוקים ח', י"ח ו-י"ט) – שאול, שמחפש את אתונות אביו שאבדו, מקבל מנערו הצעה לפנות לשמואל, הנמצא בעיר הסמוכה, כדי שיגלה להם מהי דרכם. שאול, שמשתכנע לבסוף, ומגיע כדי להתייעץ עם הנביא, מבקש משמואל שיגלה לו היכן ביתו של "הרואה" (הנביא), ושמואל משיב שהוא "הרואה" ומזמין אותו לאכול איתו, ומבטיח לו שיגלה לו כל מה שיש בלבבו, ומייד אחר-כך הוא מרגיע אותו שהאתונות כבר נמצאו (!).

​

• שמואל א' י', ט"ו (ואח"כ גם פסוק ט"ז) – דודו של שאול מבקש ממנו שיגלה לו מה אמר לו שמואל. שאול מספר ששמואל גילה לו שהאתונות נמצאו, אבל  – כך מוסיף התנ"ך – שאול לא גילה לדודו "אֶת־דְּבַ֤ר הַמְּלוּכָה֙".

​

• שמואל א' כ', ט' (ואח"כ גם פסוק י') – יהונתן מבטיח לגלות לדוד את התכניות הרעות ששאול חורש כנגד דוד. דוד בודק עם יהונתן כיצד יתבצע מבחינה טכנית העברת המודיעין  של המידע החסוי הזה (מי יגלה לו), ויהונתן מציע לו לצאת לטיול בחוץ, שם מסכם איתו את הקוד המוסכם. בהמשך יהונתן נשבע לבצע את מה שסיכמו ואז משתמש במילים מפורשות "וְגָלִ֨יתִי֙ אֶת־אָזְנֶ֔ךָ" (כאן מופיע לראשונה 'תרגום' של 'להגיד' ל'לגלות' בגוף הטקסט התנ"כי!!).

​

• שמואל א' כ"ב, כ"ב – דוד מכה על חטא בפני אביתר הכהן, שהוא אחראי למות משפחתו של אביתר ולרצח ההמוני שערך שאול בכל כוהני נוב ובני עירם, כי כאשר ברח לנוב ראה שם את דואג האדומי, וכבר אז ידע שהוא יגלה לשאול אל דבר האוכל והחרב שנתנו כוהני נוב לדוד ("כִּֽי־הַגֵּ֥ד יַגִּ֖יד לְשָׁא֑וּל אָנֹכִ֣י סַבֹּ֔תִי בְּכָל־נֶ֖פֶשׁ בֵּ֥ית אָבִֽיךָ").

​

• שמואל א' כ"ה, י"ט (ואח"כ גם פסוק ל"ו) – אביגיל לא גילתה לבעלה נבל, שהיא יוצאת לפגישת סתר עם דוד (כדי להפיס את כעסו ולמנוע שיהרוג את נבל ואת כל בני-ביתו), וגם מייד לאחר פגישת הסתר – לא מגלה על אודותיה לנבל (נבל שיכור אז), אך כן מגלה לו למחרת בבוקר, לאחר שנבל התפכח משיכרותו.

​

• שמואל ב' א', ד' (ואח"כ גם פסוקים ה', ו' ו-י"ג) – דוד חוקר את האיש הבא מן המלחמה ומבקש ממנו לגלות לו את תוצאות המלחמה, וכשהוא מודיע לדוד ששאול ויהונתן מתו, הוא מכונה 'הנער המגיד' (קרי: 'המודיע', או 'המגלה'). אותו נער עמלקי שהביא את סמלי המלכות משאול (הנזר שעל ראשו והאצעדה שעל זרועו) מכונה גם בפסוקים הבאים 'המגיד', כלומר: 'המודיע', או 'המגלה'.

​

• שמואל ב' א', כ' – דוד בקינתו קורא לבני-ישראל שלא לגלות לפלישתים את דבר מותו של המלך שאול, כדי שלא ישמחו לאידם של ישראל ("אַל־תַּגִּ֣ידוּ בְגַ֔ת אַֽל־תְּבַשְּׂר֖וּ בְּחוּצֹ֣ת אַשְׁקְל֑וֹן פֶּן־תִּשְׂמַ֨חְנָה֙ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּֽן־תַּעֲלֹ֖זְנָה בְּנ֥וֹת הָעֲרֵלִֽים").

​

• שמואל ב' ז', י"א (ואח"כ גם פסוק כ"ז) – כאן אנחנו מוצאים פעם נוספת שהתנ"ך עצמו 'מתרגם' לנו את 'להגיד' ל'לגלות', והסיפור הולך כך: 
  שלב ראשון – דוד מודיע לנתן הנביא שהוא רוצה לבנות 'בית ארזים' (מקדש) במקום משכן מיריעות, ונתן הנביא מאשר לו לעשות כרצונו.
  שלב שני – בלילה, נתן הנביא מקבל מסר מלמעלה, שדוד לא יבנה את המקדש, אלא בנו אחריו.
  שלב שלישי – למחרת בבוקר, נתן הנביא מוסר את המסר לדוד כלשונו.
  שלב רביעי – דוד מתיישב ופונה כלפי מעלה ולפני שהוא מבקש ברכות שמים, הוא חוזר על דברי המסר, שקיבל בעקיפין מנתן הנביא (ב'שיקוף' כלפי שמים). הנוסח של שיקוף המסר, שאומר דוד המלך, דומה מאוד לנוסח המסר, שמגיע לנתן הנביא בלילה הקודם, רק שבנוסח המקורי מופיע צירוף-המילים "וְהִגִּ֤יד לְךָ֙ ... כִּי־בַ֖יִת יַעֲשֶׂה־לְּךָ֥" (פסוק י"א), ואילו בנוסח של השיקוף מופיע שם הביטוי "גָּלִ֜יתָה אֶת־אֹ֤זֶן עַבְדְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר בַּ֖יִת אֶבְנֶה־לָּ֑ךְ " (פסוק כ"ז).

​

• שמואל ב' י"ב, י"ח – עבדי דוד יראים לגלות לו כי בנו מבת-שבע מת.

​

• שמואל ב' ט"ו, כ"ח (ואח"כ גם פסוקים ל"א ו-ל"ה) – בבורחו מפני אבשלום, מסכם דוד עם צדוק הכהן, שהוא ואביתר ושני בניהם יישארו בירושלים וישלחו לדוד ידיעות שיגלו לדוד מה מתכנן אבשלום. בהמשך, לאחר שמתגלה לדוד (הפועל בפסוק ל"א מופיע באופן קצת תמוה), שאחיתופל בקושרים, דוד מסכם עם חושי הארכי שהוא ינסה לסכל את עצת אחיתופל, וגם שיעביר לצדוק ולאביתר הכהנים את המידע שיאסוף מההתייעצות שיקיים אבשלום (והם ישלחו את הידיעות לדוד באמצעות בניהם). מכאן מתברר שלפועל 'להגיד' יש משמעות גם של ריגול והעברת ידיעות סודיות (קרי: גילוי וחשיפה).

​​

• שמואל ב' י"ז, ט"ז (ואח"כ גם פסוקים י"ז ו-כ"א) – לאחר שהפר את עצת אחיתופל, חושי הארכי שולח ידיעה מודיעינית לדוד כדי לגלות לו את תכניותיו של אבשלום. הידיעה שגילה חושי הארכי לצדוק ולאביתר הכהנים, נמסרה לשפחה שמסרה (קרי: גילתה) את הידיעה לשני בניהם  – יהונתן ואחימעץ  – שהמתינו מחוץ לירושלים (בעין רוגל) והם הלכו להביא את הידיעה (קרי: לגלות) לדוד. לאחר שביצעו תרגיל התחמקות מרודפיהם, באו יהונתן ואחימעץ לדוד וגילו לו את הידיעות המודיעיניות שהצילו את דוד.

​

• מלכים א' א', כ' (ואח"כ גם פסוק כ"ג) – בת-שבע פונה אל דוד, השוכב על ערש דווי, בבקשה לגלות לעם מי צריך לשבת על כסא המלך אחריו, וכשנתן הנביא מגיע לארמון – מגלים לדוד (כבד הראיה) שנתן נכנס (מזה משתמע שראייתו של דוד כבדה כשהוא על ערש דווי).

​

• מלכים א' ב', כ"ט (ואח"כ גם פסוקים ל"ט ו-מ"א) –
  במהלך ביסוס שילטונו של שלמה, הוא שולח את בניהו בן יהוידע לחסל את יריביו, בהתאם להנחיות שקיבל מאביו. במהלך ההתרחשות, מובא לידיעת שלמה (קרי: נתגלה), שיואב נס למשכן ואוחז בקרנות המזבח.
  מאוחר יותר, מסופר על הדרך המתוחכמת ששלומה מפיל בפח את שמעי בן גרא, אחר-כך נכתב ששמעי גילה (או: נודע לו) ששני עבדיו ברחו, ודבר יציאתו מירושלים נודע (או: נתגלה) לשלומה המלך.

​

• מלכים א' י', ג' – שלמה, החכם באדם, פוגש את המלכה הנבונה מארץ שבא, שמגיעה לירושלים כדי "לְנַסֹּת֖וֹ בְּחִידֽוֹת" והוא – לתדהמתה – פותר ומגלה את כל חידותיה ("וַיַּגֶּד־לָ֥הּ שְׁלֹמֹ֖ה אֶת־כָּל־דְּבָרֶ֑יהָ").

​​

• אסתר ב', י' – אסתר לא מגלה שהיא יהודיה ("לֹא־הִגִּ֣ידָה אֶסְתֵּ֔ר אֶת־עַמָּ֖הּ וְאֶת־מֽוֹלַדְתָּ֑הּ") לפי הדרכת מרדכי שלא תגלה.

​

 

 

 

 

אם יש לך שאלה, תוספת או הארה,

או אם מצאת טעות ברשימת המקורות הנ"ל

​

​

​

​